תיקון סכום פיצויי הביטוח לקטין 

ג'ורג' שאול נפגע לפני 13 שנה בתאונת דרכים והוא קטין בן שמונה.

חברת הביטוח נורשפיקו אשר ביטחה את הרכב בביטוח חובה, שלחה אליו חוקר.

שלושה נסיונות כושלים עשה החוקר לשכנע את הורי הקטין לסיים את התביעה. בפעם הרביעית צלחה הדרך בפניו והוא החתים אותם על כתב ויתור לקבלת פיצוי בסך 150 ש"ח (בערכם היום).

לאחר זמן הסתבר ששאול לקה באפילפסיה והתעורר החשד שמקור המחלה בתאונה.

שאול הגיש תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וחברת הביטוח התגוננה בטענה שיש לדחות את התביעה על הסף על בסיס כתב הויתור.

המחלוקת הובאה לברור בפני השופט ד"ר גבריאל קלינג.

תוך ניתוח יסודי של הוראות החוק החלות על קטינים, הגיע השופט קלינג למסקנה כי חברת הביטוח נורשפיקו אינה זכאית להסתמך על כתב הויתור.

אין ספק - מבהיר השופט - כי ויתור על זכויותיו של הקטין עקב התאונה תמורת הסכום הזעום שהתקבל לא היווה פעולה לטובתו של הקטין.

הורים אינם מוכרים בנזיר עדשים את סיכויי בנם לקבל פיצוי.

בחובותיהם כלפי הקטין נמדדים ההורים לפי אמות המידה שנקבעו לנאמן על פי דיני הנאמנות.

אחד מדיני הנאמנות קובע כי צד שלישי, אשר נופלת לידיו זכות כתוצאה מהפרת חובותיו של הנאמן, כמו המבטחת במקרה שלפנינו, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הרשאי לבטל את אותה זכות.

בענייננו, מציין השופט, נורשפיקו היא מבטחת שעיסוקה ביישוב תביעות.

כמבטחת היא ידעה שיישוב התביעה כנגד תשלום זעום הינו לרעת הקטין ומהווה הפרה של חובת הנאמנות מצד הוריו. הרי נזקיו עלולים להתגלות במועד מאוחר יותר.

לעניין זה אפילו אין צורך בידיעה סובייקטיבית ממשית של המבטחת. מדובר כאן בידיעה שאת שיעורה ועמקה קובע בית המשפט.

אכן, מוסיף השופט קלינג, נכונים דבריו של בית המשפט העליון כי יש לתת תוקף לכתבי ויתור משום תיקונו של עולם. רצוי לעודד בעלי דין להגיע להסדרי פשרה מחוץ לכתלי בית המשפט. אלא שיש גם לאזן בין אינטרס זה של יישוב מחלוקות לבין הצורך להגן על קטינים ועל שכמותם.

בשולי הדברים תקף השופט את נוהגם של חברות הביטוח לשלוח חוקרים לבתי הנפגעים במטרה ליישב את התביעות. "לא מצאתי כי על תפקידיו של חוקר פרטי נמנה גם ניהול משא ומתן בשם זולתו". חוק לשכת עורכי הדין אוסר על מי שאיננו עורך דין לנהל משא ומתן משפטי. חוק זה לא בא להגן על עורכי הדין, או על פרנסתם, אלא נועד להגנתו של הציבור. הייצוג על ידי עורך דין בא להבטיח לא רק את זכויות המיוצג על ידיו אלא גם את זכויות הצד השני.

עורך דין, החייב לנהל את ענייניו במשרדו, מסביר השופט, לא היה מטריד את הורי התובע בביתם ולא היה מחתים אותם על מסמך מסוג זה, שבו כלולה למשל הצהרה בלתי נכונה מטעם הורי הקטין כי בחתימתם על כתב הויתור הם נזקקו לייעוץ.


"ראוי כי המבטחים יחדלו מן הנוהג הפסול של שילוח חוקרים לנפגעים בשעתם הקשה, כאשר תכליתם אינה איסוף מידע אלא שידול הנפגעים להתפשר. הדרך הראויה היא לזמן את הנפגע למשרדי המבטח, על מנת שיפגוש בפקיד מחלקת התביעות ובאמצעותו ינוהל המשא ומתן. הלקוח שיוזמן יוכל לכלכל צעדיו לקראת אותה פגישה, אף להיוועץ בעורך דין, ואם יסכים להתפשר - יעשה זאת תוך גמירת הדעת."


ד"ר קלינג הורה אם כן לבטל את כתב הויתור ובכך פתח את הדרך בפני הקטין, שהתבגר בינתיים, לקבל את מלוא הפיצוי המגיע לו עבור מחלת האפילפסיה אם יתברר כי אכן זו מקורה בתאונה.